הגאווה הלאומית גם במסך וגם במגרש

הגאווה הלאומית גם במסך וגם במגרש

פרומו למשחקו הראשון של דני אבדיה ב-NBA (צילום מסך מתוך אתר ערוץ הספורט)

דניס ביכלר

מרבית השחקנים הישראלים שיוצאים לשחק בחו"ל, מגיעים לקבוצות לא מוכרות. אבל תקשורת הספורט עדיין דואגת לתת להם את החיבוק והתמיכה

כשמדברים על תקשורת הספורט בישראל בשנים האחרונות יש לא מעט ביקורת. אם זה הכתבות שמתעסקות יותר בנושאים "צהובים" ו"קליקבייט", מחסור בתוכן מקצועי שמחדש ומעשיר את הידע, מתן משרות פרשנות וניתוח משחקים לספורטאי עבר עקב הפופולריות שלהם, וזה רק על קצה המזלג ללא התייחסות לשחיתויות והאינטרסים שקיימים.

בין כל הדברים השליליים האלו, יש גם דברים טובים שתקשורת הספורט עושה, ואחד מהם זה לתת כבוד ולפרגן לכדורגלנים והכדורסלנים הישראלים שמצליחים להגיע ולשחק בחו"ל. בעבר הלא רחוק, כאשר שחקן ישראלי היה יוצא לשחק באירופה, ההישג היה נחשב להישג משמעותי. עם השנים התופעה הפכה לנפוצה יותר, וכיום יש לישראל כמה עשרות של נציגים.

פרומו של שון וייסמן בערוץ ONE, כאשר הוא הצטרף לקבוצה מהליגה הספרדית (צילום מסך מתוך אתר ONE)

אומנם, רובם משחקים בקבוצות קטנות, אבל בכל פעם ששחקן ישראלי עובר לשחק בקבוצה בחו"ל נדמה שכל תקשורת הספורט בארץ מתאחדת ומנסה להעצים את המאורע. וכתוצאה מכך נוצרת תחושה של גאווה לאומית אמיתית, ויש ההרגשה שהתקשורת הופכת לסוג של אמא ואבא גאים, שרואים איך הילד שלהם גדל ועזב את הבית.

ההרגשה הזו באה לידי ביטוי בכמה דברים, והראשון שבהם הוא ההוספה של קטגוריה ייעודית הנקראת "ליגיונרים" בכל אחד מאתרי הספורט, שעוסקות אך רק בשחקנים שמשחקים בחו"ל.

בקטגוריה זו ניתן למצוא כתבות וסיקורים רבים בנושא כמו: הודעה על המעבר, המעבר עצמו, ההתאקלמות והמשחק הראשון. בנוסף, מדי שבוע, במהלך העונה עצמה, יש כתבות מקדימות לפני המשחקים של הישראלים וכמובן גם כתבות שמסכמות את הופעתם לצד הופעת הקבוצה.

קטגוריית "ליגיונרים" מתוך אתר ספורט 1 (צילום מסך מתוך אתר ספורט 1)

גם בערוצי הטלוויזיה מפרסמים את המשחקים ויוצרים קדימונים מיוחדים עם שלל רגעים של השחקן, ומציינים מתי משחק כל שחקן ומול איזו קבוצה. בנוסף, כלי התקשורת מפיקים תקצירים מורחבים של המשחקים עם דגש על המהלכים הספציפיים של השחקן.

ההעצמה גם באה לידי ביטוי בשידורים השונים, גם במקרים בהם השחקנים מגיעים לליגות פחות בכירות כמו הליגה אוסטרלית במקרה של השחקן תומר חמד או דור חוגי בליגה הפולנית, ומשחקים בקבוצות פחות פופולאריות, הערוצים השונים עדיין רוכשים את זכויות השידור למשחקים ותמיד דואגים שהקהל הישראלי יוכל לצפות בהם.

חלק מהמקרים שבהם השחקנים זוכים לסיקור נרחב מובנים מאליו, כמו למשל דני אבדיה שמשחק ב- NBA או עומרי כספי ששיחק שם בעבר, כמו גם ערן זהבי, מנור סולומון, ניר ביטון ועוד רבים אחרים, שמשחקים בליגות כדורגל יותר בכירות.

תקציר מורחב של שחקן הכדורסל ים מדר שמשחק בפרטיזן בלגרד (צילום מסך מתוך אתר ערוץ הספורט)

מה שהופך תופעה זו למיוחדת הוא הרצון של התקשורת, גם כשמדובר בקבוצות קטנות, לדחוף את השחקנים ולהעצים את המעבר. מכיוון שהדחיפה יוצרת איחוד אצל קהל האוהדים בארץ, ומגבשת סוג של רצון לאומי שהשחקנים הישראלים יצליחו בחו"ל ויביאו גאווה למדינה. מהיותנו מדינה קטנה, התחושה שההצלחה שלהם היא ההצלחה של כולנו.

ומי יודע, אולי זה מה שיצליח לדחוף את ענפי הכדורגל והכדורסל בישראל עוד כמה שלבים קדימה, וביום מן הימים, לא נצטרך להתרגש מכל שחקן שעבר לשחק בחו"ל גם אם מדובר בקבוצה קטנה, והנציגות הישראלית תגיע גם לקבוצות הגדולות.

 

קהל הצופים רוצה ידע ומקצועיות על פני ספורטאי עבר מפורסם

קהל הצופים רוצה ידע ומקצועיות על פני ספורטאי עבר מפורסם

שידור אולפן ליגת האלופות בערוץ הספורט (מימין לשמאל: נדב יעקבי, מיכאל וינסנדט, מאור בוזגלו, אלי גוטמן ומודי בר – און)

איגנסיו ברנבאום

כדי לעלות את הרייטינג ולמשוך את הצופה לגוף שידור ספציפי, גופי תקשורת הספורט משבצים ונותנים יותר במה לספורטאי עבר מפורסמים

תקשורת הספורט בעבר, וגם כיום, רודפת אחרי הרייטינג ואחרי שלל תכנים בענפים שונים, על מנת לגרום לקהל הצופים לבחור לצפות בערוץ שלהם ולא בערוץ אחר. כדי לפתות את הצופה, ערוצי הספורט השונים וגם באתרי האינטרנט, מקבלים לעבודה העיתונאית ספורטאי עבר שכל אוהד הכיר ואהב, כדי שיהיה שם מוכר שהצופה ירצה להאזין או לקרוא או לצפות בו. מכיוון שרוב שידורי הספורט היום הם בעיקר בענף הכדורגל, שם הדבר בולט במיוחד. ישנם שלל דוגמאות כמו: אבי נמני, איציק זוהר, גילי ורמוט, ג'ימי טורק (לקהל היותר וותיק), בוני גינצבורג, מאור בוזגלו ועוד.

דודו אוואט בתפקיד הפרשן באולפן ליגת האלופות בערוץ הספורט

אבל השיטה הזאת לא עובדת כמו שהתקשורת רצתה שתעבוד. ישנם ענפים שבהם ספורטאי עבר, לרוב בתור פרשן בשידור מסוים הוא הכרחי וחשוב, כמו למשל בשידורים והסיקורים של המשחקים האולימפיים, שבהם ישנם עשרות ענפים וקהל הצופים רוצה דמות שתסביר לו את הדברים שנעשים בענף הזה.

אבל, בענפים פופולריים יותר שבהם לקהל יש גם כלים אחרים על מנת להתעדכן ולראות ספורט, כמו למשל ברחבי האינטרנט בכלל ורשתות חברתיות בפרט, הצופים לא מחפשים את הדמות המוכרת הזאת, אלא דמות מקצועית שיוכל לחלוק את הידע שיש לו, להסביר לצופה או לקורא (באמצעות כתבה) את המהלכים השונים.

קהל הצופים כבר תקופה ארוכה מתחלק בין אלו שממשיכים לצרוך את התוכן בגופי תקשורת הספורט הגדולים לבין אלו שצורכים הכל דרך האינטרנט. שידורים חיים דרך קישורים כאלו ואחרים וסיקורים על הענפים, דרך הרשתות החברתיות עם ניתוחים וסטטיסטיקות שבהם כל קורא יוכל להשכיל וללמוד על הדבר. עם הזמן יותר ויותר צופים וקוראים מחפשים את הסיקור המקצועי ופחות את השם שעומד מאחורי הכתבה או בעמדת הפרשן בשידורים השונים.

אבי נמני (כדורגלן העבר) כותב טורי דעה שבועיים באתר one

התקשורת המסורתית עדיין מסרבת להכיר בעובדה שקהל האוהדים רוצה ומעדיף מקצועיות על פני כוכבים, על פני אנשים שנמצאים בעמדות האלו בגלל השם שלהם ומה הם עשו בענף ספורט שבו הם היו. אם ניקח שוב כדוגמא את ענף הכדורגל, דווקא לרוב במשחקים המרכזיים שבהם כל אוהד כדורגל צופה, גם אם הוא לא אוהד את הקבוצות ספציפיות, ערוצי השידור משבצים את כדורגלני העבר המפורסמים, שלא תורמים ידע חדש לאוהדים ובעיקר מורגשת מבוכה מסוימת.

זה גורם לכך שאוהדי הספורט מחפשים דרכים אחרות לצפות בשידור אחר או שלפעמים גם צופים במשחק בלי שמע, כלומר בלי ווליום בכלל. קהל הצופים מאבד את האמינות שלו בגופי תקשורת שבהם מועדפים השם ורמת הפרסום של ספורטאי העבר על פני עיתונאים מקצועיים (שכן יכולים להיות ספורטאי עבר) שהקהל יוכל ללמוד ולהשכיל ממנו תוך כדי השידור ובכך ימשיך לצפות בשידורים או לקרוא את התכנים בגוף השידור הזה.

אוהדי הספורט בדעות שונות על תקשורת הספורט בישראל

אוהדי הספורט בדעות שונות על תקשורת הספורט בישראל

אלירן שמע הכהן, אוהד הדוק של שחקני כדורגל ישראלים בחו"ל

ארבעה אוהדי ספורט שיתפו מה לדעתם היתרונות והחסרונות של תקשורת הספורט בישראל, ומה כדאי לעשות אחרת על מנת למשוך את צרכני הספורט

תקשורת הספורט בישראל בשנים האחרונות מסקרת את האירועים השונים דרך כל אמצעי המדיה הקיימים, משידורי ותוכניות טלוויזיה, עד לכתבות באינטרנט ופוסטים ברשתות החברתיות. אבל האם התקשורת עושה את כל הדרוש על מנת לרצות את הקהל שלה? ארבעה אוהדי ספורט ישבו עם מיקפלג והביעו את דעתם על התקשורת בארץ, איפה הם צורכים את הספורט, מה היו משפרים ומה היו משמרים בה.

גבי גוטקין, צופה כדורגל הדוק, סבור שהתקשורת צריכה לשמר את מאמציה להישאר מעודכנת בכל רגע נתון בענפים הרבים שאותם היא מסקרת – גם אם היא מתעדפת ענף אחד על האחר, תמיד יש ייצוג. גוטקין גם מציין שהפרשנים בשידורי הספורט מכניסים עניין בעזרת הידע שלהם, וטוען שהם "באמת מבינים את המתרחש במשחק וחולקים את הידע שלהם איתנו, קהל הצופים".

גבי גוטקין במשחקה של קבוצת הכדורגל מילאן באיטליה

דור רוזין העוקב אחרי כדורגל, כדורסל וגם ספורט מוטורי כמו פורמולה 1, מצד אחד מסכים עם דעתו של גוטקין בנוגע למאמצים של התקשורת להביא את כל העדכונים החמים, אולם מצד שני, לטענתו, תקשורת הספורט עוסקת בעיקר ברדיפה אחרי כותרות, ומתמקדת יותר בנושאים "הצהובים". "הייתי שמח לקרוא פחות כותרות עם מושגים מפוצצים כמו 'רעידת אדמה במכבי תל אביב', ויותר ידיעות אשר מסתמכות על מקורות מהימנים ושיש בהן תוכן שבאמת קשור לספורט", מרחיב רוזין.

דור רוזין במשחק באנגליה

אוהד נוסף, בשם ידין שוץ, שצופה בעיקר בכדורסל, ונמצא בדעה זהה לזו של רוזין, אף מרחיב ומציין שלא רק שהתקשורת בחלק גדול מהזמן מתעסקת בנושאים הפחות קשורים בספורט, היא גם נזהרת בביקורת אותה היא מעבירה. "התקשורת צריכה לעשות ביקורת עניינית ונשכנית יותר באירועים השונים ולא להיות בעלת אינטרס מסוים", טוען שוץ, שכתוצאה מכך בוחר לרוב לפנות למקורות אחרים, כמו אתרים בחו"ל, וזאת על מנת לקבל את המידע אותו הוא מחפש.

גוטקין, רוזין ושוץ הסכימו פה אחד וציינו שאת רוב הדיווחים והסיקורים על אירועי הספורט הם צורכים דרך הרשתות החברתיות ופחות דרך האתרים של הערוצים המרכזיים. וזאת הודות למהירות שבה עולים בהם פוסטים ועדכונים, ובעיקר בגלל התוכן, שלרוב הוא קצר וענייני. הם גם הודו שאחת הסיבות היחידות שהם נכנסים לאתרי הערוצים היא רק על מנת להתעדכן בתוצאות חיות כאשר אין באפשרותם לצפות במשחקים.

בשונה מהם, אלירן שמע הכהן, שעוקב בעיקר אחר שחקני הכדורגל הישראלים שמשחקים בחוץ לארץ, טען שהוא דווקא מתעדכן יותר דרך אתרי הערוצים, וזאת בעיקר הודות לתקצירים הרבים שהם מספקים ולזמינות שלהם. "באתרי הערוצים יש תקצירים רבים גם על המשחקים בארץ, גם על חלק רב מהליגות הבחירות באירופה, אך הדבר החשוב ביותר לדעתי, הוא התקצירים המורחבים שבהם מציגים את השחקנים הישראלים, ומדגישים את המהלכים הספציפיים שלהם", הוא מספר. שמע הכהן, התייחס גם לסוגיית שידורי המשחקים בערוצים, והדגיש ש"ערוצי הספורט השונים צריכים להשקיע יותר בבחירת המשחקים אותם הם משדרים, בזמן שיש כמה משחקים שמתנהלים במקביל". שמע הכהן אף נותן דוגמה,  ולדבריו, כאשר שודרו משחקי ליגת האלופות, באחד מערוצי הספורט, בחרו לשדר משחק של הקבוצה הצרפתית פ.ס.ז' כאשר היא שיחקה מול קבוצה יחסית חלשה ממנה ועקב מצב הנקודות למשחק כמעט ולא הייתה משמעות. ובאותו הזמן התקיים משחק בין מנצ'סטר יונייטד לר.ב. לייפציג, והמשחק הכריע מי תעלה לשלב הבא.

אוהדים במשחק כדורגל בארץ

כאמור, תקשורת הספורט מנסה להישאר עדכנית ורלוונטית בכמה שיותר ענפים, אך בגלל מידת הפופולריות של ענפים מרכזיים כמו כדורגל או כדורסל, היא נאלצת לוותר על ענפים אחרים תמורת סיקור מורחב של ענפים אלו. רוזין מתייחס לדבר ואומר שהוא "היה שמח לראות יותר שידורים של ישראלים בכל מיני ענפים אחרים ולא להיזכר בהם רק שהם זוכים במשהו, או כשהם מתחרים באירוע גדול כמו אולימפיאדה".

גם שמע הכהן הסכים עם הדברים של רוזין, וציין שאם הייתה לו האפשרות, הוא היה צופה ביותר ענפי ספורט שמשתתפים בהם ישראלים. בעוד שדעתם של גוטקין ושוץ היא שאם ענף ספורט מסוים לא היה פופולרי עד כה, אין צורך להוסיף את כמות השידורים, למעט אירועים או תחרויות חשובות, גם אם מדובר בישראלים שמשתתפים בהם.

תקשורת הספורט בישראל ממשיכה להתפתח בחלוף השנים, אבל היא לא חסינה מביקורת ומנקודות שעליה לשפר. אך יש לה גם לא מעט נקודות חיוביות שבהחלט גורמות לאוהדים להמשיך לצפות ולהתעדכן דרך גופי תקשורת הספורט השונים, ולהנות מהמגוון הרחב שיש לפניהם.

קסם הרדיו יישאר לעד בקרב קהל תקשורת הספורט בישראל

קסם הרדיו יישאר לעד בקרב קהל תקשורת הספורט בישראל

שרון ניסים, שדר ספורט 1 – צ'רלטון ומרצה במסלול רדיו במחלקה לתקשורת במכללת ספיר

כתבתו של שרון ניסים

אחד הזיכרונות שלי כילד, חובב ספורט, שהולך למשחקי כדורגל עם אבא שלו זה הרגע שבו מושמע ברדיו הצליל המסמן שיש גול באחד המגרשים האחרים בארץ. הרגע הזה שבו אתה כולך בלחץ האם הקבוצה שלך ספגה שער או אולי כבשה הוא רגע מלחיץ ביותר. השדר מתחיל את תיאור הגול , כולם מצטופפים סביב מקלט הרדיו כדי לשמוע מי לעזאזל מוביל.

דמיינו את התמונה הזו גם ביציע, 20 אנשים מצטופפים סביב ילד בן 10 שמחזיק טרנזיסטור שנאבק במזג האוויר כי לאפשר לנו להבין מי לעזאזל הבקיע שער. הרדיו במייטבו, מכשיר קטן, מלא כוח ועוצמה, מרתק אליו אלפים כדי לשמוע פיסת מידע קטנה, כזו שבעוד רגע תהפוך אותנו למאושרים או מתוסכלים.

הרדיו בימינו כבר לא יכול להיות כזה.

הוא איבד את היכולת להיות הראשון להודיע, הבלעדיות הזו שהייתה מקור הכוח שלו, אבדה וכבר לא תשוב להיות נחלתו הבלעדית. שני עשורים איבד הרדיו את הבכורה לאתרי האינטרנט.

שידור כדורגל בטלוויזיה, בין הגורמים לרדיו לאבד את היכולת שלו להיות ראשון

המהירות, הזמינות, כמות המידע הלא מוגבלת, בכל תחום בכל זמן , גרמה לתזוזה טקטונית אמיתית בעולם צריכת המידע העולמי, לא עוד היצמדות למכשיר רדיו, לסוללות חלשות, כדי לשמוע מה הצביעה גרמניה באו"ם בהצבעה על הקמת המדינה. התזוזה הטקטונית השפיעה גם על הגיליון המודפס שהפך עוד פחות רלוונטי, כי הרי מי צריך ובעיקר מי רוצה להמתין עד מחר כדי לשמוע מה קרה אתמול? זה הפך מגוחך.

התזוזה הפכה להיות משמעותית עוד יותר כשהרשתות החברתיות נכנסו לתמונה.

אז העוצמה של מהירות התגובה הפכה להיות עוד יותר מהירה, אפילו אתרי האינטרנט כבר התקשו לעמוד בקצב של הרשתות החברתיות, קבוצות חדשות בכל תחומי העניין נפתחו וכל צרכן יכל בכל שלב ביממה שנח לו לצרוך את מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה כמה שהוא רוצה.

שרון ניסים בתוכנית רדיו

והרדיו? צריך אותו? מי צריך אותו? מתי צריך אותו? השאלה הזו נשארה פתוחה.

הפסימיים סברו שסופו של הרדיו קרב.

אבל איכשהו הקסם של הרדיו סרב להעלם, במקום סגירת תחנות רדיו, ישראל התמלאה במגוון של תחנות רדיו, ומעל כולם הרדיו המדבר, TAKLING RADIO , הקסם האמיתי של הרדיו. כשאנחנו לבד באוטו, השקט הוא בלתי אפשרי, אנחנו רוצים לדבר, או לפחות להקשיב. האינטרנט לא יספק את הסחורה , הרשתות החברתיות ודאי שלא, והעיתון לא רלוונטי.

אז חוזרים למקורות חוזרים לקסם, חוזרים לדבר שאין לו תחליף.

אין ספק שזו רק דוגמא אחת, יש עוד שלל רגעים שבהם הרדיו מספק את הסחורה שאף אמצעי אחר לא יוכל לספק.

הקדמה, מהירות העברת המידע ובעיקר הזמינות הפכה את הרדיו לקצת פחות רלוונטי, כזה שצריך להמציא את עצמו מחדש שצריך להזכיר לכולם שהקסם שלו אמנם כבר לא כמו פעם, אבל הקסם שלו לא יאבד כנראה לעולם.

לקולות המוכרים לנו מהרדיו לא ימצא תחליף ולכן תמיד יהיה להם מקום וחלק בחיינו, פעם יותר ופעם פחות. אנשים הם שמרנים ואוהבים את המקום המוכר והידוע להם ולכן לרדיו תמיד יהיה מקום, כשאתה לבד באוטו, כשאתה חייל בבסיס, תמיד הרדיו ימצא את המקום שלו.

חשוב לציין שהתאמות לעידן משתנה הם הכרח, פודקאסטים, שידורים חוזרים ובעיקר גישה אל-זמנית לתכנים רלוונטים.